מילדות רציתי להיות זמרת ועורכת דין. בצבא שירתתי כסולנית תזמורת חיל האוויר, לאחר מכן הוצאתי תקליט אריך נגן. אחרי הצבא הלכתי ללמוד משפטים, תואר ראשון ושני מוסמך .L.L.B באוניברסיטת תל אביב. כעורכת דין הוסמכתי בשנת 1991. עבדתי שנים רבות בפרקליטות, מחוז תל אביב (פלילי), (אזרחי) מחלקת נזיקין, ולאחר פרישתי, גם כיועצת בתיקים פליליים בסקטור הפרטי. המוסיקה ליוותה אותי תמיד, הלחנתי שרתי וניגנתי. תמיד אהבתי לקרוא, אבל אף פעם לא חשבתי שאגדל להיות סופרת…והנה זה קרה. נסיבות החיים שסוגרות דלת אחת ופותחות אחרת, ביחד עם הגילוי המסעיר שכתיבה היא דרך נפלאה לבטא רחשי לב, הביאו אותי להתנסות וליצור עולם חדש וקריירה שנייה.
בשנת 2015 יצא רומן ביכוריי "במקרה, או שלא" שזכה לביקורת מחבקת ועתה יוצא הרומן השני שלי "מועמדת יקרה" שזירתו, עולם המשפט, שבו חיה המועמדת שלי, עו"ד תמרה אורלב, שנקלעת לאירוע שמטלטל את עולמה ומאיים על חלומה להופך לשופטת, לצד אהבה ארוטית מסעירה, וכמיהה אינסופית לאב שאף פעם לא היה לה.
ומה הקשר או ההבדל עבורי בין עולם המשפט לספרות? שניהם עוסקים במילים. ואולם, עולם המשפט ממוסגר בחוקים, וגם אם ניתן לפרשם, צריך למלא את התוכן בראיות דווקניות הנצמדות למציאות. עולם הסיפורת הוא ההפך הגמור, הוא מצוי בוואקום בו הכול אפשרי, לדמויות יש חיות משל עצמן והן יכולות לצאת מהקווים, המציאות יכולה להוות המלצה אך לא מחייבת. בהיות הכתיבה מראת דמיוני ונפשי, היא באה לעולם טבעית כפי שאני, את ההכרעות אני רשאית לקבוע, והן גמישות עם התפתחות העלילה, ובעיקר, אין שיפוטיות כלפי הדמויות, כולן בנותיי ובניי, חלקים ממני, בעולם חופשי.

הרומן הראשון שלי "במקרה או שלא" עוסק במשבר בחיי הגיבורה עידית בר סלע, בשנות ה40 לחייה ברובד הכלכלי הזוגי והאישי עקב עוקץ שעושה חבר קרוב. הרומן עומד על התמודדותה וצמיחתה המתובלים בהומור ואופרות.
הרומן השני "מועמדת יקרה", זירתו עולם המשפט, שבו חיה המועמדת שלי, עו"ד תמרה אורלב, סנגורית פלילית ומועמדת לשיפוט המתמודדת עם אירוע מטלטל המאיים על חלומה להפוך לשופטת, ועל חייה. לצד גבר בו מתאהבת באמצע הדרך, וכמיהתה האינסופית לאב שמעולם לא היה לה, היא מפלסת בצעדים האמיצים, דרך מסדרונות בית המשפט, את הדרך לגאולה.

ואם הייתם יושבים ליד מקלדת או נייר, על מה אתם הייתם רוצים לכתוב? לאילו חלקים בכם הייתם רוצים לתת לעוף? אשמח לשמוע מכם